החלטה בתיק בש"פ 7281/12

1.        עתירה נגד חיסיון שהוטל לטובת המדינה, בהתאם לסעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - הפקודה). נימוקי עתירת העותר 2 וטיעוני העותר 5 שבכתב, טיעונים שאליהם הצטרפו שאר העותרים, נטענו באופן גלוי, בדלתיים פתוחות. כך גם השלמת הטיעון בעל-פה מפי באי-כוח העותרים כולם, ומקצת מתשובת באת-כוח המדינה. שאר הדיון, אשר התמקד בראיות החסויות לגופן, התקיים בשתי ישיבות בדלתיים סגורות, בנוכחות באת-כוח המדינה ונציגיה בלבד.

עיקרי האישום

2.        נגד העותרים הוגש כתב אישום (תוקן בשלישית) בעבירות של ידיעות בעלות ערך צבאי; קשירת קשר להתפרעות; קשירת קשר לשלוש עבירות עוון; התפרעות; כניסה למקום צבאי; והפרעה לעובד ציבור. העותר 1 הואשם גם בשיבוש הליכי משפט. העותרים 3 ו-4 הואשמו גם בהפרעה לשוטר. העותר 4 הואשם גם בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

3.        בחלק הכללי של כתב האישום צויין כי ביום 7.3.2011 הודיעה המדינה לבית המשפט העליון כי בהתאם להחלטות שהתקבלו בישיבה בראשות ראש הממשלה ובהשתתפות גורמים נוספים ביום 28.2.2011, בכוונתה להסיר מבנים בלתי-חוקיים שנבנו על קרקעות פרטיות שלגביהן הוגשה עתירה שדרשה את פינויים בבג"צ 7891/07, בין היתר, במאחזים במצפה יצהר וברמת גלעד. המדינה הצהירה כי בכוונתה לבצע את הפינוי עד סוף שנת 2011. ביום 10.11.2011 חזרה המדינה על התחייבותה וציינה במפורש כי בכוונתה לפנות מבנים בלתי-חוקיים במאחזים הנ"ל. המדינה התכוונה לממש את התחייבותה לגבי מצפה יצהר בלילה שבין 12.12.2011 ליום 13.12.2011, אולם בסופו של דבר לא מימשה המדינה תכנית זו בעקבות מעשיהם של העותרים, כפי המיוחס להם בכתב האישום.

4.        העותרים מתגוררים באזור יהודה ושומרון. במועד מסויים עברו העותרים 3, 4 ו-5 להתגורר בדירה שכורה בשכונת קרית משה, העותר 1 עבר להתגורר עם משפחתו בדירה שכורה במקום אחר בירושלים, והעותר 2 עבר להתגורר עם משפחתו בחרשה. במהלך שנת 2011 קשרו העותרים קשר לסכל באמצעים בלתי-חוקיים ביצוע פינוי של מאחזים ביהודה ושומרון. במסגרת הקשר פנה העותר 2 לעותר 1 וביקש ממנו לתפעל מוקד טלפוני לדיווחים על אודות תנועת כוחות "חשודה" של צה"ל ומשטרת ישראל, על מנת לאסוף מידע על תנועותיהם ביהודה ושומרון ועל כוונותיהם לפנות מבנים או מאחזים שהממשלה החליטה לפנותם. העותרים 1 ו-2 החלו לקבל בין היתר באמצעות מכשיר טלפון סלולארי הודעות מאנשים שונים אשר דיווחו להם על תנועות כוחות הצבא והמשטרה ביהודה ושומרון, ועל כוונה לפנות מבנים או מאחזים. העותרים 1 ו-2 הפיצו דיווחים אלה לאחרים וקראו להם להגיע למקום הפינוי המיועד. בהמשך החליטו העותרים להפעיל מוקד טלפוני, "חמ"ל מאחזים", על מנת שאנשים ידווחו למוקד על תנועות כוחות הצבא והמשטרה ועל מידע הקשור לפינוי מאחזים. הדיווחים נתקבלו מאת "תצפיתנים", "עוקבים" ו"סיירים", חלקם התבסס על מידע מפיהם של חיילים. הדיווחים כללו מידע על פריסת כוחות צבא, החלפת סדרי כוחות בתעסוקה מבצעית, התנהלות מבצעית של הכוחות בשטח, ומספרי יחידות במרחב. הדיווחים כללו גם מידע על פינוי צפוי של מאחזים. הדיווחים התקבלו באמצעות מסרונים או שיחות ל"חמ"ל המאחזים" הנ"ל. העותרים גם החזיקו בדירה הנ"ל בקרית-משה עזרים מודיעיניים סודיים מסוג תצלומי אוויר, ובהם קודים ומיפוי גיאוגרפי של אזורים במרחב אוגדת איו"ש, בסיסי צבא ומאחזים המיועדים לפינוי. במסגרת הקשר תכננו העותרים לסכל את פינוי המאחזים, בין היתר על-ידי התפרעות וכניסה למקום צבאי. בכתב האישום מצוטטים רעיונות ותוכניות לביצוע להגנת המאחזים, מתוך מסמכים שנתפסו במחשביהם של העותרים. בלילה שבין 12.12.2011 ליום 13.12.2011 תכנן הצבא לפנות את מאחז מצפה יצהר. לעותרים הגיע מידע על הפינוי הצפוי, והם הפעילו את החמ"ל באופן מוגבר. העותרים ריכזו דיווחים והכינו "דוחות מודיעין" אשר כללו את שעת הדיווח, שם המדווח ותוכן הדיווח. הדוחות הוקלדו למחשב והועברו בין העותרים. על סמך המידע שנצבר בחמ"ל ארגנו העותרים אוטובוס של פעילים שיצא בשעה 21.00 בליל 12.12.2011 משכונת קרית משה ליצהר, ובמקביל, הורו לאנשים להגיע לאזור רמת גלעד, שם סברו כי מתוכנן פינוי, וזאת על מנת למנוע את הפינוי. האוטובוס התעכב ביצהר, המשיך לקדומים והוריד את הנוסעים בתחנת דלק בסמוך לבסיס חטמ"ר אפרים בקדום. לפני חצות הלילה הגיעו עשרות אנשים, בכללם נוסעי האוטובוס, לכניסה לשער בסיס חטמ"ר אפרים, פרצו לבסיס, והחלו להתפרע במקום. במהלך ההתפרעות נפצע הסמח"ט במצחו ונגרמו נזקים לכלי רכב צבאיים. המתפרעים חסמו את הציר המוביל לכניסה לבסיס באמצעות אבנים והבערת צמיגים. במקביל, באזור רמת גלעד, ידו מתפרעים אבנים לעבר רכבי בטחון ורכבים צבאיים, בין היתר לעבר מפקד חטמ"ר אפרים, וכן על רכבים של פלסטינים. בעקבות האירועים הללו הוזרמו לאזור כוחות צבא גדולים, וסוכל פינוי מצפה יצהר אשר היה מתוכנן להתבצע באותו לילה.

5.        ביום 29.12.2011, בחיפוש בביתו, נשאל העותר 1 היכן מכשיר הטלפון הסלולרי שברשותו, והשיב כי אין לו טלפון. במהלך חיפוש בסלון ביתו הבחינו שוטרים על הריצפה ב"פוף" שסביבו התפזרו חלקי קלקר. בחיפוש ב"פוף" נמצא מכשיר הטלפון הסלולרי של העותר.

6.        ביום 14.12.2011 ביצעה המשטרה חיפוש בדירה הנ"ל בקרית-משה, במהלכK צעקו העותרים 3 ו-4 על השוטרים, כינו אותם "אויבי העם" ולא נשמעו להוראותיהם. השניים התקשרו גם לאחרים, על מנת שיגיעו לדירה ויסייעו במניעת החיפוש. העותר 4 דחף את השוטרים וצעק עליהם "אתם לא תעשו חיפוש". הוא הוזהר כי ייעצר אם ימשיך במעשיו, אולם זה המשיך לדחוף ולצעוק: "אם אתם רוצים שאפסיק, תעצרו אותי". לבסוף נכבל באזיקים. תוך כדי החיפוש טיפסו אחרים אל מרפסת הדירה, ניסו להיכנס לתוכה ולסכל את פעילות השוטרים. השוטרים נאלצו להדפם ולהזעיק כוחות משטרה נוספים אל המקום.

תעודת החיסיון

7.        מתוקף סמכותו על-פי סעיף 44(א) לפקודה, הוציא שר הבטחון תעודת חיסיון, ובהמשך (לאחר הדיון בעתירה) הוציא תעודת חיסיון מתוקנת. בתעודה הביע שר הבטחון את דעתו כי מסירת ראיות ופרטי מידע הנוגעים לעותרים בכתב האישום הנדון עלולה לפגוע בבטחון המדינה. על-פי התעודה החיסיון חל על אלו:

"(א) מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.

(ב)(1) שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

    (2) אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

(ג) תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

(ד) החסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי ולמעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי".

8.        לתעודת החיסיון צורפה פרפרזה כדלקמן: "מסך המידע שהתקבל, עולה כי עקיבא הכהן (אחד העותרים) הנחה אחרים להיכנס לחטמ"ר אפריים בבסיס קדום ללא התפרעות על מנת לשגע חיילים ולדבר איתם על סירוב פקודה, כי עקיבא התבטא כי רוצה שיהיו שם מאות אנשים וכי חייבים לתקוף את קדום וכי אליהו בראון התגורר במועדים הרלוונטים לכתב האישום בדירה ברחוב צבי יהודה 13 בירושלים".

עיקרי הטענות וההכרעה

9.        העותרים ביקשו ראש לכל לקבל את רשימת החומר והמידע (סעיף ד בתעודה). לטענתם, לא נאמר להם דבר על היקף חומר החקירה החסוי, טיבו ומהותו, גם לא בקווים כלליים. לטענתם, הטלת חיסיון גורף על רשימת החומר והמידע מנוגדת לחוק ולפסיקת בית המשפט העליון. במיוחד הם טוענים כי מן הפרפרזה עולה שמדובר בחומר אשר יש בו כדי לסייע להגנת העותרים באופן פוזיטיבי, והוא חיוני על מנת לאפשר להם להתגונן נגד האישומים כלפיהם. בפרפרזה צויינו שמות שניים מן העותרים בלבד, ולבטח הדבר משליך על מעורבותם של שאר העותרים. זאת ועוד, הפרפרזה מצביעה על כך שלא היתה כוונה לבצע התפרעות במקום.

10.      חלק מן העותרים פרטו, ולו באופן כללי, לשאלתי, את קווי הגנתם במשפט, על מנת שלאורם תיבחן נחיצות החומר החסוי לצורך הגנתם. הכלליות, ולא כל שכן, אי-ציון קו הגנה מצדם של חלק מן העותרים, היקשו על המלאכה, שהיא מטבע הדברים מכבידה, כי אחיזת שרביט הסנגור ביד השופט, איננה דרך המלך.

11.      באי-כוח העותרים ביקשו לעשות הבחנה לפי חלקו של כל אחד מן העותרים בכתב האישום, ועל-פי הראיות החסויות. עוד הם ביקשו, לבחון ראיות נגד חשודים אחרים שלא הואשמו, מגמות בחקירה, אמצעים מיוחדים, נגישות למחשבים בדירה, מעורבות שלטונית, עדים פוטנציאליים וכיוונים נוספים. צויינו גם הליכים מינהליים שננקטו נגד ארבעה מן העותרים.